Exhibitions & Projects

Archives

 The CDA's archives are operating with the support of the Ostrovsky Family Fund and Artis
 

All My Sons

התערוכה כוללת עבודות בֵּין-תְּחוּמִיות של אפי ואמיר.

גיבורת אחת האפיזודות שמרכיבות את סרט הוידאו ”כולם היו בני”, כותבת על פיסת נייר את המשפט ”כל הממושמע את עצמו אינו שומע”, מגלגלת את הנייר לגליל ותוחבת אותו אל תוך צואר הכלבים המהנהנים, שגנבה. לאחר מכן מחזירה את הראשים למקומם ושולחת את כל הכלבים ברפסודה במורד הזרם כאקט סימבולי של חופש, שיחרור ואולי אף מודעות עצמית.

פעולה זו של הכנסת טקסט חידתי ומעורפל בעל כוחות מאגיים (משנים סדרי טבע), אל תוך גוף דומם על מנת להחיותו, מזכירה לנו את האמונות והאגדות שרווחו על דרך יצירתו של הגולם, הכוח המחייה זה שגם מעניק את יכולת הפעולה ההכרה והדיבור (על פי אחת הגרסאות) לא מצוי בחומר הדומם ולא מצוי ביצירה המדמה כשלעצמה אלא בטקסט ובאופן יותר מכליל בשפה ובגמישות האין סופית שזו מכילה בתוכה.

אחד המקורות הקדומים ביותר לתהליך יצירה בכלל ולדעת חוקרים ופרשנים מסויימים אף ליצירת הגולם, הוא טקסט אמבלמטי ביותר שנקרא ספר יצירה.
ספר יצירה שכנראה נתחבר במאות הראשונות לספירה (המחבר לא ידוע) והוא זה שעומד בבסיס הפיתוחים הקבליים המאוחרים יותר של ימי ביניים, הוא למעשה טקסט שמציע את מערכת החוקים הבסיסית ביותר לתהליך היצירה הן האלוהית והן האנושית. מערכת חוקים זו על פי ספר יצירה, בנויה מ – 32 אבני יסוד 22 אותיות ה-א,ב ו – 10 ספירות (מספרים) כלומר, מערכת חוקים בעלת מספר ידוע וסופי של אבני בניין שמאפשרת בתנאים מסויימים תוך כדי ידיעה וטיפול נאות אין ספור אפשרויות של יצירה. האזכור של הגולם וספר יצירה בהקשר של המיצב ”כולם היו בני”, כמובן שאינו בא להציע פרשנות מיסטית או מטפיזית לעבודתם של אפי ואמיר, אלא מתייחסת לאותם עקרונות אוניברסליים שלדעתי עומדים בבסיס תפישת העולם של ”כולם היו בני” והם גם חופפים במידה מסויימת להצעה של ספר יצירה. הצעה דיאלקטית של יצירה תוך כדי בלימה.

מהמשפט החידתי למדי, ”כל הממושמע את עצמו אינו שומע” משתמע במובלע, כי כל הרוצה לשמע את עצמו צריך שיפסיק להיות ממושמע. עדיין לא ברור לנו למה הוא חייב לשמע את עצמו? ומה הוא צריך לשמע? שהמשמעת בולמת. משפט זה, שהוא גם המשפט היחיד הנכתב על ידי אחד מהגיבורים המרכיבים את הסרט ”כולם היו בני”, ניתן להבנה לפחות בשתי דרכים שונות. המטאפורית, ה”עצמו” מייצג איזו שהיא עצמיות אמת פנימית, המגדירה את הזהות האינדיבידואלית שפוטנציאל המימוש שלה מרמז על חופש בחירה וכפשוטו, ה”עצמו” נסמך ל”שומע” במובן הפיזיולוגי פיסקלי, במובן של קול כאשר גם בדרך זו השאלות של איזה קול? ולשם מה הקול? נותרות לעת עתה סתומות. הייתי רוצה להציע נסיון קריאה של המיצב בדרך שתאחד את שתי האפשרויות, דרך דיאלקטית של איחוד ניגודים שמציע תהליך יצירה, שהוא גם הצעה לתפיסת עולם כוללת ורחבה יותר.

”כולם היו בני” של אפי ואמיר ולא המחזה של ארתור מילר, מקורה בשתי פעולות זהות של אימוץ הזיכרון המדמה למטרת זיהוי, והכלאתם לכדי יצירת זהויות חדשות. אפי מגיע לתחנת המשטרה ומשחזרת מתוך הזיכרון את קלסתר פניו של אמיר, אמיר גם הוא מגיע לתחנת המשטרה ומשחזר את פניה של אפי. את התוצאות הם ממזגים ומתוך הזיווג נוצר קלסתר פנים חדש. ”אפימיר” (שבאופן אקראי לחלוטין קרוב פונטית ל – Ephemere – שמשמעותו זמני, בר חלוף) אלא נראה שאפי ואמיר אינם מסופקים אך ורק מהצאצא היחיד והם יוצרים עוד עוד ועוד ילדים ”אפימירים”, כולם הכלאות פורטרטוגנטיות של הקלסתרונים הראשונים. כשלכולם למרבה השימחה או הצער של ההורים המולידים יש יחודיות אקסטרנית,
מוזרות בטעם קרקס, שמכתיבה באופן כמעט פטליסטי את סיפור חייו של הצאצא.

מיזוג הקלסתרונים לכדי זהויות חדשות הוא הפעולה המכוננת של המיצב ”כולם היו בני”. פעולה שמומחשת בסרט הוידאו הכמו תיעודי, המספר את קורות חייהם של ה”אפימירים”, דרך תמונת לידה סימטרית.

אפי ואמיר שוכבים בכמעין חדר לידה. שניהם בהיריון מתקדם וההיריון של שניהם כשהוא מגיע לכדי מימוש, כלומר לידה, יוצר באופן תמוה כל פעם צאצא אחד ויחיד. זכר ונקבה, שני הריונות וילד אחד. לידה מיתית זו, שודאי שאינה כדרך הטבע מכתיבה לנו צפיה במישור תודעתי אחר, כזה שיכול להמחיש את העיקרון הדיאלקטי שכבר אוזכר, של איחוד ניגודים, כאשר עקרון זה מובל על ידי אמצעי ההבעה הסגנון (השפה הצורנית) והתוכן.

בשנות ה – 60 בפריס, התקבצה חבורה של כ – 10 סופרים חוקרים ומתמטיקאים והקימה את קבוצת Oulipo - Ouvroir de Litterature Potentielle (סדנא לספרות פוטנציאלית). חבורת אוליפו אהבה לשחק עם השפה ובשפה. תוך כדי ניסוח חוקים מתמטיים ואילוצים צורניים, השתמשה החבורה בתורת המשחקים, ובאבסורד ככלים ליצירת צורה ספרותית חדשה, צורה, שנכנעת מראש לכללים ותכתיבים ידועים ומנוסחים, כדי לאפשר דרגת חופש גבוהה יותר של היצירה. Oulipo אינה הראשונה שאימצה לעצמה אילוצים צורניים כאלה או אחרים, כתנאים ליצירה.

לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות, אנו נתקלים מדי פעם ברעיונות דומים, שאף יושמו בהצלחה ובתקופת זמן נתונה אפילו נחשבו כאידאל. אלא שבהקשר הזמן והמקום בו פעלה Oulipo קרי המודרניזם, השימוש בקונספט הכמו אנאכרוניסטי של חבורת Oulipo נעשה דווקא כצעד אוונגרדי, כדחיית שני זרמים או אסכולות ששלטו עד אז בספרות הצרפתית, האוטומוטיזם מחד, שנתפס על ידי חברי אוליפו כחסר גבולות ופרוץ מדי ומנגד הספרות ה”מגוייסת” (גם אם בלא תכתיב מ”למעלה”) שחברי אוליפו ראוה כמשועבדת, סגורה ומגבילה.

בראש חבורת Oulipo עמד הסופר רמון קנו ומהחברים היותר מפורסמים ראוי לציין את איטאלו קאלווינו וז’ורז’ פרק. בספרו ”תרגילי סגנון” Exercise de Stille) ), מספר קנו סיפור בנאלי למדי על נסיעה באוטובוס עירוני בפריס ואירוע פעוט שקורה במהלך הנסיעה. את אותו הסיפור קנו מספר ב – 99 אופנים שונים: צורניים טהורים, פרוזאים, פואטים, מחקי סגנונות אחרים, מובנים על ידי סטרוקטורה מתמטית, במונחים פילוסופיים יבשים, בשפה מדעית טכנית וגם כמה ”פוטנציאלים” (מה היה קורה אילו?).

כך יוצא שבסיפור קצר פשוט וריאליסטי, בעזרתה של מערכת חוקים אישית ונקודתית שאותה החיל קנו על ספרו, מתגלה פוטנציאל רב מימדי, עשיר וכמעט אינסופי. (גם ההחלטה להפסיק לאחר 99 סיפורים היא שרירותית וכחלק מהחוקים המשרטטים את כללי המשחק של הספר). חוקיות, משחק, שונות סגנונית ווריאציות על נושא, אלו הם העקרונות שעל פיהם יצרו קנו וחבריו לקבוצת .Oulipo חוקיות, משחק, ריבוי שפות ווריאציות על נושא, אלו הם העקרונות שעל פיהם בנו אפי ואמיר את המיצב שלהם.

המיצב ”כולם היו בני” נפרש על פני שלושה חללים. 
בחלל אחד, מוצעת למבקר אופציית המשחק, במקום הוקמה מעין סדנת יצירה, שני שולחנות עבודה, שני מוניטורים בהם נראה ילד מדגים איך ראוי להכין משחק אוריגמי פשוט הקרוי ”קוא קוא”. על השולחנות ערימות דפים עליהם מודפסים שמונה פורטרטים ”אפימירים” וכל מבקר מוזמן ללמוד את הכללים הפשוטים ולבנות לעצמו את ה”קוא קוא” שלו. בחלל השני מוצעת למבקר אופציה הבניה וההרחבה. במקום מוצבות מספר עמדות מחשב המחוברות לרשת האינטרנט דרכן ניתן להגיע לאתר התערוכה שבו מוצעת האפשרות לבנות ”אפימיר” חדש בעזרת אותן אבני בנין ”פרוטרטוגנטיות” שבהם השתמשו אפי ואמיר.

במקביל, קיימת גם האפשרות למלא שאלון על כל אחד מה”אפימירים” הקיימים ולהעשיר את חייו דרך הוספת תכונות אופי, תחביבים ומאפיינים נוספים.

בחלל השלישי מוקרן על קיר סרט וידאו המורכב מ – שש אפיזודות עצמאיות שיוצרות יחד את סיפור המשפחה המורחבת, שש האפיזודות מספרות את סיפורן של שמונה דמויות ”אפימיריות”:
-ילד שלא נתפס באמצעים חזותיים טכנולוגיים, וקיומו המתועד הולך ונעלם.
-האוריגמר, ילד שכל פיסת נייר הופכת בידיו המיומנות לאובייקט מפוסל.
-גונבת הכלבים המהנהנים.
-הערבי ילד שבינקותו החל לפתע להצמיח שפם ולדבר ערבית והוא מספר בכישרון רב אחד מסיפורי ג’וחא.
-תאומי רורשאך, תאומים זהים כמו כתם רורשאך שמפליאים במופע קרקס.
-ילד שבעזרת יכולת מופלאה של תנועת היד הופך לצייר מבוקש ויקר.
-ילד שמשתלב באפיזודות האחרות בגלל תכונתו המיוחדת, לירוק על כל דבר.

כל הסרטים מצולמים בסגנון כמו תיעודי כשרק דמות ה”אפימיר”, גיבורן המשתנה של האפיזודות שתולה בהן, באנימציה פשוטה ובסיסית ביותר. 
תוך כדי צפיה באפיזודות המתחלפות, ועם קבלתנו את מרחב המחיה המשותף של הריאליסטי והמונפש. יצוגים שהיו עלולים לכאורה לבטל הדדית זה את זה. מתחוור כי המיצב ”כולם היו בני”, הוא מעין סדנא אינטראקטיבית באמצעים טכנולוגיים עכשוויים, שמנהל דיאלוג משתעשע עם עולמם של מספרי הסיפורים העממיים הקלאסיים. סיפורים אלגוריים, משלים, סיפורים מטאפוריים, אגדות, סיפורי מוסר. 

נבנה עולם בזעיר אנפין, מערכת אנטרופית פתוחה, שמשך קיומה תלוי ברצונם הטוב של גורמים חיצוניים, בעיקר תודות לקישוריות אל מרחבי היקום הוירטואלי.

לעולם זה חוקים משלו, כללי משחק שבד בבד מגדירים את גבולותיו ומאפשרים את המשך קיומו המשתנה, גבול חוקי ולא כמותי. עולם אנטרופי זה מחזיר אותנו לתיאוריות של חבורת Oulipo ולעקרונות המנחים את מערכת החוקים, על פי ספר יצירה. יצירה תוך כדי בלימה, תפיסה דואלית או אחדות הניגודים. זוגות אוניברסלי מסונתזים והפכים לכאורה, מגבלה וחופש, כאוס וסדר, רע וטוב, גורל ובחירה.

עקרונות אלו כשמיושמים על תהליך היצירה המכיל את היצירה עצמה מדברים על חופש אמיתי שבא מתוך מגבלה, שאף היא אקראית. גישה פייסנית הממזגת את החומרה הקלסית עם שבירת הכלים המודרניסטית.

וכמו כל מערכת אנטרופית טובה, קיומה של העבודה ”כולם היו בני” תלוי ביכולת ההתרבות שלה, כלומר ההיריון והלידה של עוד ועוד ”אפימירים” אינם אך ורק דימויים מטאפוריים אלא הלב הפועם של עצם הצדקת קיומו של המיצב. האם תגיע אי פעם מסה קריטית של ”אפימירים”? והאם אנדרואידים חולמים על כבשים מלאכותיות?

 

The exhibition includes video works, photographs, interactive computer works and a website by Effie Weiss and Amir Borenstien. 

The video movie is an imaginary-documentary one, even amusing, that tries to predict the future of the artists’ family. The movie’s heroes are the eight potential children of the artists, who were chosen out of forty identikit that were built out of the combination of Effie and Amir’s traits, similar to police identikit. 

In the video-animation film, we can meet the children and their parents in different episodes in their future lives that refer to the social patterns characterizing Israeli communities. By means of the children’s character or their hobbies, the artists raise questions touching subjects like mutuality, stigmas, art creation, sexual identity, social identification, friendship and socio-cultural position. 

This exhibition does not try to attack or shatter Israeli or artistic universal myths, but to point out and treat with humor the heart of moral values of the Israeli society. 

In addition to the video work, a possibility is being given to the visitors to take part in the creation of additional future children’s identities, through an internet site that displays the portraits along with a biographical questionnaire attached to each character. A special program built specially for the exhibition permits one to create an identikit for additional children from the artist’s trait resources. 

Effie and Amir’s work pays a debt to conceptual art and its means. Since the late sixties, conceptual art challenged the defined borders of the work of art and devoted its attention to the idea that was presented mostly in a documentary way using video, texts and photos, and not to the artistic object. 

Effie and Amir attempt to explore a certain subject through documentation in video and photography, but unlike the presentation of themselves in their works, this work doesn’t present documentation but uses the strategy and form of a documentary film, documentary photography or document.

 The CDA's archives are operating with the support of the Ostrovsky Family Fund and Artis
 

 The CDA's archives are operating with the support of the Ostrovsky Family Fund and Artis
 

Gwangju Biennale 2002

Galit Eilat

One Minutes 7

Workshop: System Ali in "Yahad" school

Riding Festival 2004

Galit Eilat

Collaboration with Yachad School – Weekly workshops in the Max, Gym and Music Room

Eili Levy

Ira Shalit

Shaked Mochiach

One Minutes 1

Effi & Amir