הטקסט מתוך הספר של עידית פורת: “עדינה בר-און , אמנית מופע” בהוצאת הקיבוץ המאוחד\קו אדום, ומוזיאון הרצליה לאמנות, 2001
שם: מופע ראשון, “בצלאל”, ירושלים, מאי 1973
נסיבות: מופע שהוכן במסגרת הלימודים ב”בצלאל”, קיץ 1973
המקום: החצר האחורית של בניין “בצלאל” הישן, על משטח מרוצף שסביבו מעקה נמוך, כסאות מסודרים בשורות.
משך: כעשרים דקות
תיאור:
1. עדינה נכנסת מכיוון גב הקהל אל קמל הרחבה המרובעת ועומדת מול הקהל. היא פונה בברכת שלום לאנשים שהיא מזהה בקהל. לפעמים פנייתה מילולית, לפעמים בהבעת פנים בלבד. פנייתה יומיומית. באמירת השלום היא מדגישה את הדקויות של העווית הפנים המסוימת שבה היא פונה אל כל אחד: הבעה אינטימית המבטאת חברות, הבעה פורמאלית, או ביטוי הפתעה (“היי, גם אתה הגעת לכאן?”, “תודה על הפרגון”). מתנהגת כתמונה סטאטית המשתנה בניואנסים דקים.
2. אחרי אמירת השלום היא מתכנסת בעצמה על-ידי הטיית הראש לאחור תוך שימוש בידיים. הפנייה החוצה אל האנשים מתחלפת בפנייה פנימה, לתוך עצמה, ומשנה בכך את תפיסת החלל.
3. מעבר משלב המופנמות אל התכנסות פנימית מוגברת, עד שגם המעגלים שעוטפים אותה נכבשים על-ידי במצב מנטאלי שונה. עדינה מתנועעת באופן לא מוגדר מבחינה צורנית: נעה ממקום למקום תוך שינויי כיוון חטופים, עם מבט לא ישיר, בארשת מופנמת, אישית, שאינה חד-משמעית או מובנת מאליה. באמצעות תנועות הגוף היא משרבטת קווים בחלל.
4. עדינה מתחילה ללכת על המעקה המקיף את אזור המופע בהליכה מדודה ומובנית, ותוחמת את הרחבה כשידיה פרושות לצדדים והגוף נוטה מעט קדימה. הליכתה נעשית מהירה יותר, בעלת תנופה, מתחילה לנטות קדימה ויוצרת תחושה של ספיראליות. תוך כדי הליכה היא פולטת אל האוויר משפטים הקשורים במעוף – משפטים פיוטיים, חווייתיים, אסוציאטיביים.
5. עדינה עוברת דרך הקהל מקדמת הבמה אל האזור שמאחוריו ובכך כמו חוצה את הקהל לשניים.
תיאור גרסה ב’: אחרי קטעים 1 ו-2 מצטרפים לעדינה שני אחייניה – האחד בו ארבע והשני בן שנתיים. הם רוקדים אתה במעגל, מתרפקים עליה ומתחבקים. נוכחותם יוצרת קונפליקט בין תשומת הלב שעדינה מפנה אליהם לבין תשומת הלב שהיא מפנה אל הקהל. לעתים עדינה נסחפת בהתפרקויות ובריקודים, לעתים חוזרת להיות מודעת לנוכחותו של הקהל.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
