ארטאטאק - artattack - היא תכנית טלויזיה עצמאית ששודרה בערוצים המקומיים של חברות הכבלים ״ערוצי זהב״, ״תבל״, ״מתב״ וחברת הלווין ״יס״ בשנים 2000-2001. זו הייתה תקופה קצרה בה אמנים רבים התחילו להשתמש בוידיאו באופן עצמאי, עם כניסתן לשוק של מצלמות הprosumer ותכנות עריכה ביתיות דוגמת Final Cut Pro 1, בעוד שחללי התצוגה (לכשעצמם מעטים ביותר) לא היו ערוכים להצגת עבודות מסך, אם בכלל מצאו בהן עניין. אל תוך הלאקונה הזאת נכנסה ארטאטאק ותפקדה כמו גלריה בטלויזיה, עם תכנית מתחלפת ושעות פתיחה. בכל חודש עלתה תכנית חדשה בת 25 דקות ששודרה פעמיים בשבוע בשעות קבועות, כלומר 8-9 פעמים בחודש. בתכנית הוצגו באורך מלא עבודות שהתאימו למסך הטלויזיה - אנימציה, סרטים נסיוניים, וידיאו ארט ועוד.

ארטאטאק הוקמה בירושלים על ידי עירית גרטי, איציק ליש, אפי ויס ואמיר בורנשטיין, בוגרים טריים של המחלקה לאמנות בבצלאל שרצו להקים חלל אמנות שיתופי במציאות שלא אפשרה כמעט חללים כאלה. למרות שהופקה באפס תקציב וללא כל ניסיון, ארטאטאק הייתה שאפתנית וחלמה רחוק. היא ניסתה לייצר שינוי בקרב קהילת האמנות המקומית ולהציע מודלים של שיתוף פעולה וסיוע לאמנים. כמו למשל, עזרה בהפקת עבודה על-ידי השאלת ציוד או שירותי עריכה תמורת הצגת העבודה בתכנית (סיוע שאף קרן תמיכה לא סיפקה באותו זמן), או על ידי עריכת ראיונות מצולמים עם אמנים שהציגו בתכנית, שאפשרו לקהל רחב יותר גישה אל העבודה. ארטאטאק הציגה גם אמנים מחו״ל והייתה אחת הפלטפורמות הראשונות לקיים קול קורא להצגת עבודות וידיאו. במסגרת אחד משיתופי הפעולה שיצרה, מבחר עבודות מארטאטאק הוצגו בתכנית snack'on'art בערוץ ה public access בניו יורק ולהיפך. ארטאטאק אף הוצגה בתערוכות, למשל במוזיאון חיפה לאמנות, בGwangju Biennale (דרום קוריאה) ובפסטיבל וירוס ב Šiauliai (ליטא).

על אף פגמיה (החינניים) וחייה הקצרים, מסתבר שארטאטאק נחרתה בזכרונם של רבים הרואים בה אבן דרך. גם מתנגדים היו לתכנית, שהביעו את מחאתם ועוררו דיון פורה על שאלות שמעניין לבדוק שוב ממרחק הזמן. 

ארטאטק נתמכה על ידי המרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב, עבדה עם בועז ארד וקיבלה את חסות מסות׳ביס. גופים נוספים סייעו נקודתית ונתנו לה במה בהזדמנויות שונות.

אחרי שנתיים של שידורים, מקימי התכנית העבירו את רצועת השידור והציוד לקבוצת קורדובה. הקבוצה -  רומן באימבאיב, ליאור ווטרמן, יונתן לוי, שי-לי עוזיאל, רותי סלע וגלעד רטמן - פעלה בין השנים 2002 - 2006. 

 

הארכיון לאמנות ציבורית ומדיה מוקדמת פועל בתמיכת ארטיס

תערוכות ופרויקטים (2001-2022)
ארכיונים

ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס

ארטאטאק
ארכיון אמנות ציבורית ומדיה מוקדמת

ארטאטאק - artattack - היא תכנית טלויזיה עצמאית ששודרה בערוצים המקומיים של חברות הכבלים ״ערוצי זהב״, ״תבל״, ״מתב״ וחברת הלווין ״יס״ בשנים 2000-2001. זו הייתה תקופה קצרה בה אמנים רבים התחילו להשתמש בוידיאו באופן עצמאי, עם כניסתן לשוק של מצלמות הprosumer ותכנות עריכה ביתיות דוגמת Final Cut Pro 1, בעוד שחללי התצוגה (לכשעצמם מעטים ביותר) לא היו ערוכים להצגת עבודות מסך, אם בכלל מצאו בהן עניין. אל תוך הלאקונה הזאת נכנסה ארטאטאק ותפקדה כמו גלריה בטלויזיה, עם תכנית מתחלפת ושעות פתיחה. בכל חודש עלתה תכנית חדשה בת 25 דקות ששודרה פעמיים בשבוע בשעות קבועות, כלומר 8-9 פעמים בחודש. בתכנית הוצגו באורך מלא עבודות שהתאימו למסך הטלויזיה - אנימציה, סרטים נסיוניים, וידיאו ארט ועוד.

ארטאטאק הוקמה בירושלים על ידי עירית גרטי, איציק ליש, אפי ויס ואמיר בורנשטיין, בוגרים טריים של המחלקה לאמנות בבצלאל שרצו להקים חלל אמנות שיתופי במציאות שלא אפשרה כמעט חללים כאלה. למרות שהופקה באפס תקציב וללא כל ניסיון, ארטאטאק הייתה שאפתנית וחלמה רחוק. היא ניסתה לייצר שינוי בקרב קהילת האמנות המקומית ולהציע מודלים של שיתוף פעולה וסיוע לאמנים. כמו למשל, עזרה בהפקת עבודה על-ידי השאלת ציוד או שירותי עריכה תמורת הצגת העבודה בתכנית (סיוע שאף קרן תמיכה לא סיפקה באותו זמן), או על ידי עריכת ראיונות מצולמים עם אמנים שהציגו בתכנית, שאפשרו לקהל רחב יותר גישה אל העבודה. ארטאטאק הציגה גם אמנים מחו״ל והייתה אחת הפלטפורמות הראשונות לקיים קול קורא להצגת עבודות וידיאו. במסגרת אחד משיתופי הפעולה שיצרה, מבחר עבודות מארטאטאק הוצגו בתכנית snack'on'art בערוץ ה public access בניו יורק ולהיפך. ארטאטאק אף הוצגה בתערוכות, למשל במוזיאון חיפה לאמנות, בGwangju Biennale (דרום קוריאה) ובפסטיבל וירוס ב Šiauliai (ליטא).

על אף פגמיה (החינניים) וחייה הקצרים, מסתבר שארטאטאק נחרתה בזכרונם של רבים הרואים בה אבן דרך. גם מתנגדים היו לתכנית, שהביעו את מחאתם ועוררו דיון פורה על שאלות שמעניין לבדוק שוב ממרחק הזמן. 

ארטאטק נתמכה על ידי המרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב, עבדה עם בועז ארד וקיבלה את חסות מסות׳ביס. גופים נוספים סייעו נקודתית ונתנו לה במה בהזדמנויות שונות.

אחרי שנתיים של שידורים, מקימי התכנית העבירו את רצועת השידור והציוד לקבוצת קורדובה. הקבוצה -  רומן באימבאיב, ליאור ווטרמן, יונתן לוי, שי-לי עוזיאל, רותי סלע וגלעד רטמן - פעלה בין השנים 2002 - 2006. 

 

הארכיון לאמנות ציבורית ומדיה מוקדמת פועל בתמיכת ארטיס

ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס

ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס

ארטאטאק - artattack - היא תכנית טלויזיה עצמאית ששודרה בערוצים המקומיים של חברות הכבלים ״ערוצי זהב״, ״תבל״, ״מתב״ וחברת הלווין ״יס״ בשנים 2000-2001. זו הייתה תקופה קצרה בה אמנים רבים התחילו להשתמש בוידיאו באופן עצמאי, עם כניסתן לשוק של מצלמות הprosumer ותכנות עריכה ביתיות דוגמת Final Cut Pro 1, בעוד שחללי התצוגה (לכשעצמם מעטים ביותר) לא היו ערוכים להצגת עבודות מסך, אם בכלל מצאו בהן עניין. אל תוך הלאקונה הזאת נכנסה ארטאטאק ותפקדה כמו גלריה בטלויזיה, עם תכנית מתחלפת ושעות פתיחה. בכל חודש עלתה תכנית חדשה בת 25 דקות ששודרה פעמיים בשבוע בשעות קבועות, כלומר 8-9 פעמים בחודש. בתכנית הוצגו באורך מלא עבודות שהתאימו למסך הטלויזיה - אנימציה, סרטים נסיוניים, וידיאו ארט ועוד.

ארטאטאק הוקמה בירושלים על ידי עירית גרטי, איציק ליש, אפי ויס ואמיר בורנשטיין, בוגרים טריים של המחלקה לאמנות בבצלאל שרצו להקים חלל אמנות שיתופי במציאות שלא אפשרה כמעט חללים כאלה. למרות שהופקה באפס תקציב וללא כל ניסיון, ארטאטאק הייתה שאפתנית וחלמה רחוק. היא ניסתה לייצר שינוי בקרב קהילת האמנות המקומית ולהציע מודלים של שיתוף פעולה וסיוע לאמנים. כמו למשל, עזרה בהפקת עבודה על-ידי השאלת ציוד או שירותי עריכה תמורת הצגת העבודה בתכנית (סיוע שאף קרן תמיכה לא סיפקה באותו זמן), או על ידי עריכת ראיונות מצולמים עם אמנים שהציגו בתכנית, שאפשרו לקהל רחב יותר גישה אל העבודה. ארטאטאק הציגה גם אמנים מחו״ל והייתה אחת הפלטפורמות הראשונות לקיים קול קורא להצגת עבודות וידיאו. במסגרת אחד משיתופי הפעולה שיצרה, מבחר עבודות מארטאטאק הוצגו בתכנית snack'on'art בערוץ ה public access בניו יורק ולהיפך. ארטאטאק אף הוצגה בתערוכות, למשל במוזיאון חיפה לאמנות, בGwangju Biennale (דרום קוריאה) ובפסטיבל וירוס ב Šiauliai (ליטא).

על אף פגמיה (החינניים) וחייה הקצרים, מסתבר שארטאטאק נחרתה בזכרונם של רבים הרואים בה אבן דרך. גם מתנגדים היו לתכנית, שהביעו את מחאתם ועוררו דיון פורה על שאלות שמעניין לבדוק שוב ממרחק הזמן. 

ארטאטק נתמכה על ידי המרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב, עבדה עם בועז ארד וקיבלה את חסות מסות׳ביס. גופים נוספים סייעו נקודתית ונתנו לה במה בהזדמנויות שונות.

אחרי שנתיים של שידורים, מקימי התכנית העבירו את רצועת השידור והציוד לקבוצת קורדובה. הקבוצה -  רומן באימבאיב, ליאור ווטרמן, יונתן לוי, שי-לי עוזיאל, רותי סלע וגלעד רטמן - פעלה בין השנים 2002 - 2006. 

 

הארכיון לאמנות ציבורית ומדיה מוקדמת פועל בתמיכת ארטיס