שדה פסלים, 1968-1972
אחת היצירות המונומנטליות שתכנן אוריון היא מערכת של פסלי ענק שאמורה הייתה לקום כמתחם יחיד על שפת נחל צין שבנגב. "אין קיום לפסל כיחידה בודדת אלא כחלק מ'קהילת פסלים' – 'שדה פסלים' – מערכת צורות מעל ומתחת לפני הקרקע – שהן קומפוזיציה מאסיבית אחת משתרעת על מרחב – האנשים ינועו בין צורות גבוהות ועמוקות בין כיכרות שמש חזקה וצל כהה יכנסו אל תוכן וינועו בחללים צונחים ומתרוממים, לוחצים ומתרווחים בין חושך לאור חיוור גבוה ופריצות אור עז פתאום על שפת מישור גבוה" כתב. אוריון עבד על תכנון וקידום הפרויקט במשך שנים; מודלים ורישומים שלו הוצגו במוזיאון ישראל כבר בשנת 1974. בסופו של דבר, אלמנטים פיסוליים מתוך המתחם הוקמו באתרים שונים בארץ (כמו האלמנט שדה כוח נטוי ברמת אביב), אך התוכנית המלאה לא מומשה מעולם.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
